<h1>ארחות חיים הלכ' לולב סימן כ"ט</h1>
<h2>דף מא:</h2>
אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב ראשון בלולבו של חבירו שישאלנו ממנו עד שיתננו לו במתנה. נתנו לו על מנת להחזירו הרי זה יוצא בו ידי חובתו ומחזירו לו שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה והכי איתמר בירושלמי במסכת נדרים כל מתנה שהיא בהערמה כמתנת בית חורון לא שמה מתנה ומינה מתנה ע"מ להחזיר שאינה בהערמה אע"פי שאם הקדישה אינה מקודשת שמה מתנה. והראב"ד ז"ל כתב דהכא נמי יכול להקדיש טובת הנאה דאית ליה באתרוג זה ונותן דמי הנאה להקדש ואם לא החזירו לו לא יצא שנמצא כגזול. וי"א שאם נשרף או אבד שאינו יכול להחזירו שמחזיר את דמיו ויצא כדאמ' בגיטין על מנת שתתני לי אצטליתי שתתן לו את דמיה והב' עשרת הדברות חולק על זה ואמר דשאני התם דשייך למימר מה לי היא מה לי דמיה אבל לולב שצריך למצוה לא יהיב דעתיה לקבולי דמי אלא הלולב גופיה. והמקבל לולבו של חבירו ע"מ להחזיר נראה לומר לפי הגמר' שיכול להקנותו לאחר ואחר לאחר עד כלם על מנת שיחזירוהו האחרון אל הראשון. ואין נותנין אותו לקטן דקטן מקנא קני ואינו מקנה לאחרים ונמצא שאם החזירו אינו חוזר. והר' אהרן הלוי ז"ל כתב דהא מיירי בשלא הגיע עדיין לפעוטות שמקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין אבל אם הגיעו מותר.
